פרק 1
1 ספר סיפורי טובית בן טוביאל, חננילוב, עדילוב, גבאייל, משבט אסיל, משבט נפתלי, (מניין אבות אבות, אבות מתבססת).
2 אשר בימי מלך אשור שונא נלקח בשבי מטיסבה אשר מימין חידי נפתלי בגליל מעל אשר. אני, טויט, כל ימי חיי הלכו בדרך של אמת וצדקנות (גליל – צפון פלסטין, טויט מצא את עצמו בשבי אשורי. נמסאר, ככל הנראה המלך האשורי שלמנסר החמישי, שלטון: 727-722 לפני הספירה, במהלך הקמפיין נגד ישראל והמצור על השומרון, אורגנה נגדו מזימה על ידי האצולה, הוא הודח ואחיו למחצה סרגון השני הועלה למקומו).
3 ועשיתי הרבה מעשים טובים לאחי ולעמי אשר באו אתי אל ארץ אשור עד נינוה. (שבויים רבים מ"העם הנבחר" נתפסו. נינוה (ביתה או עיר נינה), ההיסטוריה של נינוה מתחילה לאלף החמישי לפני הספירה; בתקופת המקרא היא הייתה עיר הבירה של הממלכה האשורית (מאות ח'-שביעית לפנה"ס נינווה הייתה ממוקמת על גדות נהר החידקל (כיום גבעות קויונג'יק ותל נבי-יונוס, עיראק). בשנת 612 לפנה"ס היא נכבשה על ידי חיילי הבבל והמדים).
4 כשגרתי בארצי, בארץ ישראל, עוד בצעירותי, אז כל שבט נפתלי אבי היה מרד מבית ירושלים, נבחר מכל שבטי ישראל, להקריב קורבנות לכל. אותם שם, שם מקדש כפר עליון הוקדש והוקם לאורך כל הדורות לנצח. (טובית התגוררה בישראל, שבט ("שבט") של נפתלי התרחק מהיהודים, שמרכזם הוא ירושלים, "מקדש כפר עליון" – מקדש ירושלים בציון).
5 כשם שכל השבטים המורדים הקריבו לבעל הצעיר, כך עשה בית נפתלי אבי. ("שבטים עזבו" הם שבטים שהמשיכו לעבוד את האלים ה"לא נכונים": הבעלים, הבתולות).
6 אבל אני לבדי הלכתי פעמים רבות לירושלים לחגים, כפי שנקבע לכל ישראל בגזירת עולם, בבכורות ומעשרות של תוצרת [הארץ] וביכורי גיזת הצאן (אולם טובית, כיבד את האל "הנכון").
7 ויתן אותו לכהנים בני אהרן למזבח את מעשר כל התוצרת נתן לבני לוי אשר שרתו בירושלים; מכר את המעשר השני, ובכל שנה הלך והוציאו בירושלים; (טובית הייתה מאמינה "נכונה").
8 ואת השלישי נתן למי שהיה ראוי כפי שציוותה אותי דבורה אמה אבי בהיותי יתום אחרי אבי. (טובית הייתה מאמינה "נכונה").
9 לאחר שהגעתי לגבר, לקחתי אישה, אנה, ממשפחת אבינו, והולדתי ממנה את טוביה. (השורה של טובית נמשכה).
10 כשנלקחתי בשבי לנינוה, כל אחיי ובני השבט אכלו אוכל פגאני (בשבי אכלו בני ישראל את האוכל ה"לא נכון").
11 אבל שמרתי על נשמתי ולא אכלתי (טובית הייתה מאמינה "נכונה").
12 כי זכרתי את אלוהים בכל נפשי. (טובית הייתה מאמינה "נכונה").
13 והעליון נתן לי חן וחסד עם האויב, ואני הייתי הספק שלו; (טובית הפכה לספק למלך האשורי. כל העניינים, מבחינה דתית, מתבצעים ב"רשות" של "הכל יכול").
14 וילך אל מדי ויתן לגבריאל אחיו של גבריאל במדי מדי עשר ככר כסף. (מדיה היא אזור היסטורי בחלק הצפון-מערבי של הרמה האיראנית, בשנות ה-70 של המאה ה-7 – אמצע ה-6 לפני הספירה, ממלכה שבירתה ב-Ecbatana (בדרום מערב מדיה), תקופת הזוהר של מדיה תחת Cyaxares, בשנים 550 -549 לפנה"ס נכבשה על ידי הפרסים. ראגה של מדיה או ראגה היא עיר במדיה, באזור הבירה האיראנית המודרנית טהראן, שדרכה עבר הנתיב מאקבטנה לים הכספי. היא האמין שהכישרון הוא בערך 30 ק"ג).
15 כאשר מת האויב, מלך בנו סנחריב במקומו, אשר דרכיו לא היו קבועות, ולא יכולתי עוד ללכת אל מדי. (טעות היסטורית. סרגון השני הפך ליורשו של האויב (שלמנאסר החמישי). סרגון השני (שרוקין), שלטונו: 722-705 לפנה"ס, הביס את ממלכת ישראל ב-722 לפנה"ס, הביס את אורארטו ב-714 לפנה"ס, אך סנחריב הפך ליורש של סרגון השני (705-680 לפנה"ס), המסחר עם מדיה הופסק).
טז בימי אויב עשיתי הרבה מעשים טובים לאחי: (טובית עזר ל"עמו הנבחר").
17 את לחמי נתתי לרעבים ואת לבושי לעירומים, ואם ראיתי מישהו משבטי מת ומושלך מעבר לחומה של נינוה, קבורתי אותו. (האשורים השליכו את בני ישראל המתים אל מחוץ לחומות העיר ולא אפשרו להם לקבור אותם).
18 גם קברתי בסתר את אלו אשר הרג המלך סנחריב בשובו מיהודה במנוסה. והוא הרג רבים בחמתו. וחיפש המלך את הגופות, אך לא נמצאו. (טובית קברה בסתר את ההרוגים ורצחה את בני ישראל).
19 הלך אחד מהנינוים ואמר למלך כי אני קובר אותם; ואז נעלמתי. לאחר שנודע לי שהם מנסים להרוג אותי, ברחתי [מהעיר] מפחד. (טובית הוקעה וטובי ברחה מנינוה).
20 וכל רכושי נגנב ולא נותר לי אלא חנה אשתי וטוביה בני. (כל רכושו של טובית נשדד; הוא נותר עם אשתו ובנו בלבד).
21 אך בטרם חלפו חמישים יום הרגו אותו שני בניו ונמלטו אל הרי אררט. וימלוך בנו סהרדן במקומו, ויעמיד את אחיהר ענאל, בן אחי, על כל חלקה של מלכותו ועל כל הממשל. (סנחריב נהרג בשנת 680 לפנה"ס, את הקונספירציה הובילו שני בניו, שברחו להרים. זאת בשל העובדה שסנחריב מינה את אסרחדון (אשורהידין), בנו מאשה סורית, ליורש ושליטו של בבל. שככל הנראה גרמה לאי שביעות רצון בחוגי החצר. אחיינה של טובית תפס תפקיד חשוב תחת המלך החדש, כנראה הוא עזר למלך החדש להתמודד עם המורדים. מלכים ב', יט, 37 "ובזמן שהיה פולחן בבית נשרוך , אלוהיו, אז אדרמלך ושארעזר בניו, הרגו אותו בחרב, והם עצמם ברחו לארץ אררט. ומלך אסרדן בנו במקומו. (הכוח המחזיק בעבדים האשורי נוצר בכוח. של נשק, נשמר בעיקר בכוח הנשק והיה נזקק ללא הרף בניצחונות צבאיים חדשים. לכל כישלון צבאי, אפילו לא משמעותי, היו השלכות פוליטיות גדולות. מלחמה ארוכה עם הצלחה משתנה תביא בהכרח את המדינה האשורית לסף הרס. שכן לבעלי העבדים האשורים, המשימה הראשונה הייתה לחזק את כוחם הצבאי. היא הייתה זקוקה ליותר ויותר ניצחונות טורפים)").
22 ויתערב אחיכר עבורי, ושבתי לנינוה. אחיכר היה גם הכוס ושומר הטבעת, והמנהל והגזבר; וסהרדן הציב אותו במקום השני בתור; הוא היה הבן של אחי. (טובית חזרה לנינוה).
פרק 2
1 כשחזרתי לביתי, ואנה אשתי וטוביה בני ניתנו לי, בחג השבועות, שבוע קדוש, הוכנה לי ארוחת ערב טובה, ושכבתי לאכול. (כל שנה שביעית, על פי תורת משה, נקראה שנת שבתון; לאחר שבע שנות שבתון נקראה השנה הבאה, החמישים, יובל. "קודש" ז).
2 כשראיתי הרבה אוכל, אמרתי לבני: לך והבא את מי שתמצא, עני מאחינו זוכר את ה', ואחכה לך. (הזמנה לשולחן העניים מ"העם הנבחר" שזוכרים את יהוה).
3 ויבוא ויאמר: אבי משבטנו נחנק והושלך אל השוק. (טוביאס מדווח שישראלי חנוק שוכב בכיכר).
4 ואז, לפני שהתחלתי לאכול, יצאתי בחיפזון והנחתי אותו בדירה אחת לפני שקיעת השמש. (טובית החביאה את הגופה).
5 כאשר חזר, רחץ את עצמו ואכל את לחמי בצער. (אחרי הכביסה, טובית אכלה בצער).
6 וזכרתי את נבואת עמוס איך אמר: חגיכם יהפכו לצער וכל תענוגותיכם לאבלות. (עמוס הוא נביא יהודי).
7 ובכיתי. כשהשמש שקעה, הלכתי וחפרתי [קבר] וקברתי אותו. (הגופה קבורה).
8 השכנים לעגו [לי] ואמרו: הוא עדיין לא חושש להיהרג על העניין הזה; הוא כבר רץ, ועכשיו הוא שוב קובר את המתים. (אסור היה לקבור מתים בנינוה, ובזורואסטריזם, רק אנשים בעלי סמכות מיוחדים היו צריכים לקבור את המתים. הספר הראשון של האווסטה, ונדידאד, הוא אחת היצירות המאוחרות יותר (המאה הראשונה לפנה"ס – המאה ה-1 לספירה). ונדידד מתחיל בתיאור בריאת העולם מאת אהורה מאזדה (האדון הטוב). לאחר מכן תיאור פיוטי של 16 מדינות בהן מתגוררים עובדי האלוהות הזו. הפרק השני והשלישי מספרים על תולדות האנושות על מייסד הציוויליזציה – אימא. החלקים הנותרים של הספר הראשון של האווסטה מוקדשים למצוות מוסריות, אזרחיות ודתיות, המתבטאות בצורה של חוקי התנהגות אנושית, שהמקום העיקרי ביניהם תופס על ידי דיונים על הטומאה הנובע מנגיעה בגוויה, וחשיפה של אמצעי השחרור מהטומאה הזו. הספר השני נקרא יאסנה. זהו ספר ישן יותר. הוא קובע את הפולחן הליטורגי של הזורואסטריזם, מספק תפילות ונוסחאות קסומות הנלוות לקורבן. תפילות אחרות הן פניות לאש ולמים. לפולחן האש הייתה חשיבות מיוחדת. במקדשים זורואסטריים (כולל מקדשי הפרסי המודרניים של בומביי) אין דימויים של אלוהויות. המאמינים סוגדים לאש הבוערת על המזבח. הכניסה למקדש אסורה למי שאינו מאמינ. מאחר שגוויה נחשבת טמאה, אסור לחלל אש בנגיעה בגוויה. המגע הזה גם לא צריך לפגוע ביסודות הקדושים – אדמה, אוויר ומים. לכן, הזורואסטרים נותנים את גופת הנפטר כדי להיקרע על ידי חיות בר וציפורים. זה נעשה בדרך כלל במקום המיועד במיוחד ("דקמאס", או "מגדלי שקט"). העצמות הכורסמות נאספו ואוחסנו במתקני אחסון מיוחדים – גלוסקמאות. Visperod, הספר השלישי של האווסטה, הוא אוסף של תפילות ליטורגיות לאלוהויות.).